לפרסום חייגו: 050-5788255

לזכרם בהעוטף

לזכרם - הספדים, זיכרונות ודברי נחמה

טור אישי: לזכר הנופלים

איילת רונה טל, תושבת העוטף, בטור אישי ומרגש לזכר נופלי צוק איתן, ובהודיה לאימהות אותן זכתה ללוות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מערכת העוטף

haotef@gmail.com

www.haotef.co.il

כל שנה מחדש אני רואה את שמך והלב דופק לי ממש.

לא הכרנו אתה ואני – לא היכרות אישית. למדתי עליך רבות מאימך, מאחותך, מהישיבה עם אחיך הקטן וגם מבן הדוד.

הקשבתי לעדויות, קראתי את המילים והשורות הטשטשו מכאב ודמע. התחקירים לא פשוטים. הסיפורים קשים ואין להם סוף טוב – אתה כבר לא תחזור.

תחושת החמצה מתעוררת מדי פעם – איך הפסדנו ילד כמוך. איך הלכת מתוך תחושת שליחות, מתוך הבנה שאין לך ארץ אחרת או מדינה רחוקה.

נפלת בקרב תוך הגנה עלינו. מתוך רצון להפסיק את האיום על חיינו. התנדבת ליחידה מובחרת. ידעת שזו שליחותך. בזכותך זכינו לעוד קצת שקט.

לא פשוט המקום הזה שבו אני מתעלה על הכאב ושיברון הלב ושואלת את אימך שאלות קשות, מעודדת אותה לספר לי על הרגע שבו קיבלה את הבשורה המרה, היכן הייתה, איפה עמדה, על התחושה הפיזית ועל הרגע בו הלב מתנפץ לרסיסים ולא יתאחה עוד לעולם.

אני מובילה אותה להבנה שאתה אינך, שלא תדפוק עוד בדלת, שלא תפתיע ותופיע עם מתנה, עם הצחוק המתגלגל, עם החבר'ה.

אני מלווה אותה בנבכי החיים בלעדיך. מראה לה את הנקודות האור שבחייה, ילדיה האחרים, אהוב ליבה, המעטפת שכל כך רוצה לחבק אותה והיא עדיין איננה מרשה.

לי היא יכולה להגיד הכול – שאיבדה את הטעם לחיים, שחייה אינם חיים, שכולם המשיכו והיא נותרה מאחור.

היא שמחה עבורם. שמחה עבור בעלה שבחר בדרך של הנצחה ופועל ימים כלילות לתעד, לכתוב, לצלם, לשחזר, לדבר ולספר אודותיך. היא שמחה שהטיפול הפסיכולוגי הצליח עם הקטן, הטיפול הרגשי עם בע"ח עובד ושהבת התנדבה לאותה יחידה – היחידה שלך.

היא מבכה את לכתך. בביתה תמונות אינספור, חדרך שבו אני מטפלת בה, נשאר כשהיה. מדיך על הכיסא מגוהצים. לא, היא לא מוכנה לפנות אותו. לא, הוא יישאר ככה לעד. אין צורך בשינוי. זה שלך.

היא חיה מאזכרה לאזכרה. כל יום הולדת החור גדל. אתה שהפכת אותה לאמא, שלפניך היא היתה נערה, אישה, רעיה ואתה הפכת אותה באחת לאמא, אמא שלך – אתה אינך.

היא שואלת שאלות קשות, תולה בי מבט ספק חלול, ספק כועס אולי קצת מאשים: למה החלפת בשמירה? למה זה דווקא אתה? למה זה מגיע לה?

ולא – היא לא באמת רוצה תשובה. כאבה הוא רק שלה.

בכל סשן, בכל שעה שאני מבלה איתה – אני יודעת שהיא רק מחכה. מחכה לך – שתפגשו כבר. שתתחבקו. גם אם זה בעולם הבא. יש לה תקווה.

מבין כל האימהות השכולות שפגשתי לאחר צוק איתן ושאיתן עבדתי, למדתי עוד ועוד על המלחמה הארורה הזו והמחיר שהיא גבתה מכולנו. זו היתה תקופה בה הייתי ראש צח"י של מושבי יחדיו. תקופה מאתגרת ביותר. כשהמבצע הזה נגמר אספתי את שברי חיי וחזרתי "לשיגרה".

לקח לי זמן לאזור אומץ ולסייע לכל אותן אמהות שהן לא פחות גיבורות מילדיהן.

אני נושאת תפילה לשמירה והגנה על חיי כל חיילנו – ילדינו ומאחלת שאף אמא לא תעבור את התופת הזו לעולם.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: