לפרסום חייגו: 050-5788255

חוק ומשפט בהעוטף

חוק ומשפט

טור משפטי: מחיקת ימי חופשה של חבר קיבוץ

השינויים הדרמטיים שביצעו קיבוצים רבים באורחות חייהם, חייבו אותם לבצע "התאמות" גם בתחום העסקת החברים וזכויותיהם בגין עבודתם. אמנם, ההלכה שקבע בית המשפט העליון היא כי בין החבר לקיבוץ המתחדש לא מתקיימים "יחסי עובד מעביד". האם משמעות הדבר כי הקיבוץ רשאי לפגוע בזכויות שנצברו לחבר בגין עבודתו? זאת ועוד בטור הבא

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

עו"ד איילת רייך מיכאלי

עו"ד איילת רייך מיכאלי, בעלת משרד עו"ד המתמחה בליווי משפטי של קיבוצים, מושבים, חברי אגודות, חקלאים ותאגידים תוך מתן מעטפת משפטית כוללת בתחום המסחרי-מינהלי- חקלאי- דיני עבודה וייצוג בערכאות בתי המשפט. בוררת וחוקרת על פי מינוי מטעם רשם האגודות השיתופיות

ayeletr@kv-yavne.co.il

www.ayelet-raich.co.il

השינויים הדרמטיים שביצעו קיבוצים רבים באורחות חייהם, והמעבר לשכר דיפרנציאלי, חייבו את הקיבוצים לבצע "התאמות" גם בתחום העסקת החברים וזכויותיהם בגין עבודתם. אמנם, ההלכה שקבע בית המשפט העליון, שנסקרה בטורי זה לא פעם, היא כי בין החבר לקיבוץ המתחדש לא מתקיימים "יחסי עובד מעביד". אך האם משמעות הדבר כי הקיבוץ רשאי לפגוע בזכויות שנצברו לחבר בגין עבודתו, מכח החלטות קודמות של הקיבוץ, ולבטלן באופן רטרואקטיבי? - זו השאלה שעמדה להכרעה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בפסק דין שניתן לאחרונה (12.8.18)*. מפאת חשיבות הדברים בחרתי לסקור בפניכם, בתמצית, את עיקרי פסק הדין.

באותו עניין הפך הקיבוץ לקיבוץ מתחדש בשנת 2002. התובעים, חברי קיבוץ, הועסקו על ידי הקיבוץ עד לשנת 2015, וככאלה הם זכאים לימי חופשה. ימים אלה פורטו בתלוש "תקציב החבר" מידי חודש בחודשו, וכן בדו"חות חבות חופשה שקיבלו התובעים. התובעים טענו כי נודע להם על כוונת הקיבוץ לשלול /למחוק את יתרת ימי החופשה הצבורים להם ולהעמידה על 60 ימים בלבד. כוונה זו, כך לטעמם, מנוגדת להתחייבותו החוזית של הקיבוץ כלפיהם, ומהווה פגיעה בזכות שהינה זכות חוזית כספית שנצברה עבורם במהלך שנות עבודתם. לפיכך פנו לבית המשפט על מנת שיצהיר כי הקיבוץ אינו רשאי לעשות כן.

הקיבוץ מצידו טען כי מדובר בהחלטות שהתקבלו כדין על ידי רשויות הקיבוץ, ויש להן תחולה רטרואקטיבית. בין השאר טען הקיבוץ כי נוכח העובדה שלא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הקיבוץ לחבריו, הרי שההסדרים המחייבים את הקיבוץ לעניין עבודת החברים הינם אלה הקבועים במסמך אורחות העבודה ובהחלטות הקיבוץ, ולא חוקי העבודה הכלליים.

בית המשפט מציין בראשית פסק דינו כי במסגרת טיעוניהם הפנו הצדדים להחלטות עיקריות שנתקבלו על ידי רשויות הקיבוץ. האחת – "מסמך אורחות העבודה" שהתקבל בהנהלת הקיבוץ ב – 2011 והשני "מודל רשת הביטחון" משנת 2014, שאושר באסיפה הכללית. המצב המשפטי אשר נהג עובר להחלטות, ועל כך לא חלקו הצדדים, היה כי חברי קיבוץ שהועסקו על ידו צברו ימי חופש ללא הגבלה. כמו כן, עיון בדו"חות חבות חופשה העלה כי הקיבוץ מפרט באלה, לבד ממספר הימים, גם את הערך הכספי של ימי החופשה הצבורים. כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדו"ח, לצבירת החופשה יש משמעות כספית עצומה עבור כל אחד מהתובעים.

בית המשפט קובע כי הכרת הקיבוץ בזכות, ויתרה מכך, במשמעות הכספית הנובעת ממנה, מעגנת את טענת התובעים בדבר הסתמכותם על זכות מימושה עם פרישתם. ומכאן, שהחלטה למחוק או להגביל את ימי החופשה הצבורים פוגעת בזכות התובעים, וממילא באינטרס ההסתמכות שלהם. פגיעה שכזו חייבת שתהיה מפורשת וברורה ולא עמומה ומסתברת. אולם, בית המשפט מוצא כי בהחלטות הקיבוץ לא היתה כל התייחסות להשלכות רטרואקטיביות כלשהן לגבי ימי החופשה שנצברו עד לאותו מועד או בדבר הזכות הנתונה לעובדי הפנים לממש אותם או לפדותם. כלומר, למעשה לא התקבלה כל החלטה בדבר ביטול אותה זכות צבורה לטובת החברים אלא רק על הגבלתה החל משנת 2011.

בית המשפט לא מסתפק בכך, ומבהיר כי גם אם היה מקום לראות בהחלטת האסיפה הכללית משום החלטה אשר שוללת רטרואקטיבית את הזכויות הצבורות, אזי לטעמו היה מקום לבטלה.

בעניין זה קובע בית המשפט כי במישור המהותי ספק בעיניו אם האסיפה הכללית רשאית להחליט על נטילת זכויות צבורות של מי מחבריה, כאשר הדבר אינו עולה באופן מפורש מהוראות התקנון. שעה שהקיבוץ מתנהל כ"קיבוץ מתחדש" שבו האחריות לפרנסה מוטלת על כתפי החבר, שאמור לעבוד למחייתו, הרי שפגיעה כספית בו היא אינה דבר של מה בכך. לפיכך, התקנון צריך להסמיך באופן מפורש את האסיפה לבצע מהלך שכזה.

עוד נקבע כי אף במישור הפרוצדוראלי נפל פגם בהתנהלות הקיבוץ. החלטת אסיפה הכללית הנוגעת לפגיעה צפויה בזכות כלכלית צבורה של חברי הקיבוץ צריכה להיות באופן מפורש על סדר יומה של האסיפה וצריכה לקבל ביטוי מפורש בהחלטה, על מנת שיוכלו להיערך בהתאם להציג טענותיהם. בענייננו, עובדת הפגיעה הכלכלית במי שצברו את הזכויות אינה מקבלת ביטוי מפורש בהחלטת האסיפה, וספק אם אף משתמעת ממנה.

בית המשפט ממשיך וקובע כי גם במישור הנורמטיבי ההחלטה לוקה. כך, אין זה סביר ליטול רטרואקטיבית זכויות כספיות צבורות מבלי לנמק, באופן שרירותי ומבלי שתינתן לאלה שמושפעים ממנה הזדמנות נאותה למונעה. בית המשפט מציין כי אין כל פסול בהחלטת האסיפה הכללית ורשויות הקיבוץ, לפעול על פי עקרונות משפט העבודה ולהגביל את ימי החופשה הניתנים לצבירה. זאת, על אף שלא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הקיבוץ לעובדיו. ברם, משם ועד להחלת המגבלה הנ"ל באופן רטרואקטיבי תוך "הפקעת" זכויות כספיות מהותיות של חברי הקיבוץ, ארוכה הדרך.

מטעמים אלו מתקבלת התביעה ובית המשפט מצהיר כי ימי החופש שצברו התובעים, בין השנים 2002-2011, אינם ניתנים לביטול.

 

*ה"פ (מחוזי נצ') 34550-10-15 דורית חייט נ' קיבוץ כפר הנשיא (פורסם בנבו, 12.08.2018)
 

* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

 

(צילום: Depositphotos)

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: