לפרסום חייגו: 050-5788255

קהילה בהעוטף

כתבות עומק מורחבות וכתבות מגזין

קו ניר עם-לוס אנג'לס: הקיבוצניקית שכובשת את העולם

מאיה שמחי עטר, חברת קיבוץ ניר עם, נמצאת בחודשים האחרונים בלוס אנג'לס, לשם נסעה כדי להגשים את חלום המשחק שלה. בראיון מיוחד ל"העוטף" היא מספרת על ההפקות המיוחדות בהן השתתפה בארץ, למה ההסלמה האחרונה גרמה לה להבין שזה הזמן לנסות, ומדוע נבחרה על-ידי מגזין "את" לאחת מנשות הקריירה המשפיעות של השנה (צילום: ערן אליסטר)

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

צליל דיבקר

בת 28, נשואה + כלב, בעלת תואר ראשון בתקשורת ממכללת ספיר. נולדתי וגדלתי בקיבוץ בארי. כיום מתגוררת בנתיבות.

מאיה שמחי עטר נולדה וגדלה בקיבוץ ניר עם. סבה וסבתה היו ממקימי הקיבוץ, ומשפחתה מתגוררת בו עד היום. היא מספרת שחיידק הבמה דבק בה מגיל קטן, "תמיד הייתי מופיעה בכל מקום שרק אפשר, אם זה הופעות בקיבוץ או הופעות מול המשפחה. זה תמיד היה בי ומה שהעניק לי את הניצוץ בעיניים. הייתי מקבלת תגובות טובות מאנשים שדחפו אותי ללכת להיות שחקנית, אבל היה בי פחד מאוד גדול ואני חושבת שהבנתי אז שזו צריכה להיות החלטה טוטאלית. קפצתי למים בעצם רק בגיל 24, ונרשמתי לבית ספר למשחק".

היא למדה לתואר תרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר, אבל הרגישה כי היא לא באמת מממשת את החלום האמיתי שלה, אז החליטה לעבור לתל אביב כדי להתחיל לימודי משחק, "למדתי בבית ספר 'הדרך' במשך שלוש שנים. תוך כדי הלימודים עשיתי הפקות תיאטרון, וקיבלתי תפקיד ראשי בהצגה 'אל נקמות', שזו אחת ההפקות הכי מעניינות שלי בלימודים. הדמות ששיחקתי הייתה צריכה ללכת כנגד כל הסיכויים, ולבחור במה שהיא מאמינה בו וזה איכשהו סוג התפקידים שתמיד שמגיעים אליי, או שאני בוחרת לקחת".

לאחר שסיימה את הלימודים נשארה מאיה לגור בתל אביב. התקופה שאחרי סיום הלימודים הייתה לא פשוטה אך מאיה, שתמיד הייתה בחורה עצמאית ושאפתנית שלא מוותרת בקלות מספרת: "ברגע שמסיימים לימוד משחק יש ריק כזה. אתה יוצא משישה ימים אינטנסיביים של לימודים, וצריך להתחיל ליזום וליצור לעצמך את לוח הזמנים ואת הקריירה. הבנתי שאני לבד, וזקוקה לשני דברים – גישה חיובית ואיזון, כדי להחזיק מעמד במקצוע הזה, ושעליי להתחיל להבין מה זה הביזנס הזה ומה הוא אומר".

היא ניגשה להרבה אודישנים, והחלה לעשות הפקות של סרטים עצמאיים, שלדבריה הביאו לה הרבה נחת, "הסרטים הסתובבו בהרבה פסטיבלים סביב העולם. הגיעו לפסטיבל קאן, הפסטיבלים הכי גדולים בארה"ב, ממש מרגש". נוסף לסרטים העצמאיים, הופיעה מאיה בפרסומות רבות בטלוויזיה ששודרו בפריים-טיים. לא מאוחר, הבינה שהיצירה האמיתית תגיע בעצם על-ידי כתיבה, "התחלתי לכתוב באותה תקופה, וזה פיצ'ר שאני עובדת עליו עד היום. הוא מספר על סיפור אהבה בגבול עוטף עזה תחת הקונפליקט".

בשנה האחרונה השתתפה בסרט שנקרא "גבורות", שלדבריה הוא אחד הפרויקטים בהם היא הכי גאה, "אני משחקת שם את יעלי, קיבוצניקית, והוא מספר על ימי קום המדינה בקיבוץ שער הגולן.  הסיפור של יעלי מאוד דומה לסיפור שלי; היא חצויה בין הגשמת החלום שלה, ללכת ללמוד בחו"ל, לבין מה שקורה בקיבוץ בזמן המלחמה של תקופת קום המדינה".

לאחר תקופה מסוימת עזבה מאיה את תל אביב וחזרה לקיבוץ ניר עם, "כל אודישן בתל אביב מסתכם בשעה נסיעה, אבל הסתדרתי במזל עם הרכבת שיש לנו". עם זאת, היא מספרת כי החלום של לוס אנג'לס תמיד היה קיים, "תמיד אמרתי לעצמי שיש אנשים שלא מפחדים לעשות את זה, ולעומת זאת בי תמיד מקונן הפחד, למה אני שונה מהם?". הדבר שגרם לה להחליט שעכשיו זה הזמן לנסות להגשים את החלום הגדול הייתה החצי שנה האחרונה בעוטף, "זו הייתה תקופה מאוד קשה. הרבה פעמים אתה רואה את המוות מול העיניים ואתה שואל את עצמך – רגע, אני באמת עושה כל מה אני רוצה בשביל לממש את עצמי? החיים פה הם לא חזרה גנרלית, אתה מבין את זה בעצמות שלך, ואולי זה הדבר החיובי בחיים בעוטף עזה - שלימדו אותי להיות פייטרית. אני מסתובבת פה ברחובות LA, פוגשת אנשים שנחשבים מאוד גדולים ומכובדים בתעשייה הזאת, ומבינה שכל מה שעברתי הכין אותי לרגעים האלה, ועם התובנות, הפרופורציה מגיעה ואני יודעת שאין משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו".

בראש השנה האחרון נבחרה על-ידי מגזין "את" בפרויקט חגיגי לאחת מנשות הקריירה המשפיעות של השנה, "בשנה האחרונה הייתי מאוד פעילה בתקשורת למען עוטף עזה, וגם בעקבות הסרט שיצא הגיעו אליי והחליטו לכלול אותי במגזין. קיבלתי את זה בהרבה כייף ואהבה, וגם בפרופורציה של יש לי עוד דברים רבים לעשות כדי להיות משפיעה כמו שאני רוצה ושואפת להיות".

בימים אלו היא נמצאת בלוס אנגל'ס, שם אף הצטרפה לארגון "WCC - Women Creating Change", שמטרתו להעצים נשים מהמזרח התיכון בתעשיית הקולנוע ההוליוודית. לגבי העתיד והאם תחזור לקיבוץ בסופו של דבר, אין לה תשובה חד משמעית, "מאוד קשה לי לחשוב שילדיי העתידים לא יגדלו כמו שאני גדלתי, כי לגדול בקיבוץ זה חוויה שרק מי שעבר אותה יכול להבין. חוץ מזה, ניר-עם זה הבית והלב שלי, וכל המשפחה שלי שם. עם זאת, אני לא יכולה להחליט עדיין האם אהיה מסוגלת לגדל ילדים במקום שיש בו אי ודאות מוחלטת".

היא מספרת שאחת התכניות שלה לעתיד זה לעורר השראה דרך הסרטים שהיא תשחק בהם, "אני רוצה לעורר השראה באנשים לא לוותר על החלומות שלהם, כי בשביל מה אנחנו כאן אחרת?! ואם כבר הם חולמים - שינסו ללכת על זה עד הסוף, לפחות שינסו. היום אני מסתכלת על הצד החיובי בלגדול בעוטף עזה, אני מבינה שזה הדבר שחישל אותי ואני מאוד גאה במי שאני היום".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: