לפרסום חייגו: 050-5788255

מוזיקה ואמנות בהעוטף

מוזיקה ואמנות בעוטף

"שגרע: הדרום על סדר היום"

המצב הביטחוני המורכב בדרום הארץ ידוע לכל, אך לעיתים נראה כי הוא לא מספיק מדובר. כמעט ואינו נוכח בכלי התקשורת, אינו נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה ובאופן כללי אינו מטופל כפי שהיה צריך להיות. במסגרת תערוכה חדשה, הוחלט להעלות את הנושא על סדר היום. לתת נוכחות למציאות המורכבת של תושבי הדרום, המלווה בחשש תמידי מפני הבאות, יחד עם רצון לנורמליזציה. להציג את המציאות הקשה, הנזקים וההרס שהם תוצאות הלוואי של המצב הביטחוני הקשה, ומנגד לחשוב על אופציה למציאות אחרת, מבט יומיומי, שגרתי, בנאלי כמעט, פסטורלי ונטול דרמות

פורסם בתאריך:


נכתב על ידי

מערכת העוטף

haotef@gmail.com

www.haotef.co.il

כתבה מאת: ענת יעקב

המצב הביטחוני המורכב בדרום הארץ ידוע לכל, אך לעיתים נראה כי הוא לא מספיק מדובר. כמעט ואינו נוכח בכלי התקשורת, אינו נמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה ובאופן כללי אינו מטופל כפי שהיה צריך להיות. במסגרת התערוכה בחרנו להעלות את הנושא על סדר היום. לתת נוכחות למציאות המורכבת של תושבי הדרום, המלווה בחשש תמידי מפני הבאות, יחד עם רצון לנורמליזציה. להציג את המציאות הקשה, הנזקים וההרס שהם תוצאות הלוואי של המצב הביטחוני הקשה, ומנגד לחשוב על אופציה למציאות אחרת, מבט יומיומי, שגרתי, בנאלי כמעט, פסטורלי ונטול דרמות.

דרום הארץ לכאורה אינו נפרד מכל מחוז אחר במדינת ישראל ובכל זאת, לעיתים נראה שהוא מעין מובלעת בתוך המדינה, כזו שחיה במציאות אחרת. השגרה של תושבי הדרום אינה אותה שגרה כשל שאר תושבי המדינה. הפחדים והחששות שונים, תחושת הביטחון... מי שאינו חי שם לא יוכל להבין את המצב. תארו לכם מציאות בה אינכם יודעים מתי תשמע האזעקה, היכן תהיו באותו רגע והאם תספיקו להגיע למרחב מוגן. ברגעים אלה קיים גם החשש לבני המשפחה, לחברים, לשכנים וכמובן גם לעצמנו. עבור תושבי הדרום מציאות זו הפכה לשגרה. בתקופות מסוימות זה יכול להגיע עד למצב של ישיבה במקלט במשך ימים רבים.

המציאות הנוכחית בדרום הארץ מבטאת הזנחה וחוסר שוויון בזכות הבסיסית להגנה עבור כל אדם, כאשר היא יוצרת פער בין תושבי הדרום לשאר תושבי המדינה. בעבודות המוצגות בתערוכה ישנה התייחסות בין היתר בנוגע להשפעות המצב על החוץ והפנים, כיצד נפגעים השדות והשטחים ומנגד גם ביטחונם האישי ותחושת המוגנות של התושבים באזור. בנוסף, נוכחים נושאים של האש והשריפות, הכלניות והצבע האדום, המקלט, חווית תושבי האזור והשאיפה לעתיד טוב יותר. כמו כן, לצד העבודות נוכח קולם של תושבי הדרום דרך טקסטים המגוללים את חוויותיהם ותחושות אישיות בצל החיים המורכבים בדרום. אותם הטקסטים, תורגמו לעבודות אמנות על ידי סטודנטיות המכללה, מתוך רצון להעניק חוויה ויזואלית לאירועים, למחשבות ולקשיים שאותם אנשים חווים.

אנו מאמינות כי יש דרכים שונות לראות את המצב כאשר מבעד להצגת ההרס והשממה ניתן לראות גם את השאיפה והתקווה לחיים טובים יותר. כמו כן, עצם הצגת תערוכה שכולה עוסקת במצב בדרום, אך מוצגת בירושלים, יוצרת דיאלוג בין המציאויות השונות וקוראת להזדהות מתוך תקווה ושאיפה להחזיר את הדרום להדרו.

אוצרות התערוכה: איילה שרץ, איילת עזריה, אליטל פרנק, בת אל דבש, הדר הומינר, הודיה עודד, טוהר סוויד, טליה מרדכי, כרמל כהן, לאה ניסימיאן, לאה רדא, ליבה גרשון, מיכל כץ, מעיין קסה, מרים אלבז, מרים שטרמן, מרים שרעבי, נחמה פס, צורית דיעי, שיראל לוי, שני יעקב, שקד קניג. התערוכה מהווה פרויקט גמר בקורס אוצרות בהנחיית סאלי הפטל ,מכללת אמונה, ירושלים, תש"ף.

תמר נסים, אחד המקומות הכי טובים לגדל ילדים, 2017 ,וידאו, 34:13 דקות. בעבודת וידאו זאת צילמה נסים עשר נשים מבארי בטווח גילאים 18 עד 90 ,במרחב השדות של הקיבוץ. בעבודה זאת היא מציגה את הפסטורליות של הנוף לבין הידיעה שבכל רגע עשויה לפרוץ מלחמה. הנשים מספרות את סיפור ההתמודדות עם הפחד בזמני מלחמה ובזמן של רגיעה, שמלווים בתחושה שהשקט הוא זמני בלבד. לפי דברי הנשים מה שמאפשר להן להתמודד עם שגרת החיים הקשה הוא ההשלמה עם המצב, ההתמודדות עם הפחד על ידי הקטנת ההשפעה שלו על חיי היום יום, ההיאחזות במקום ובקהילה. דברים שבעצם מאפשרים להן את ההתמודדות עם המציאות הקשה. את החששות של הנשים אפשר להרגיש כאשר הן מדברות על הדאגה לילדים הקטנים, לכלבים. ביצירה זו בודקת נסים איך מגיבות נשים למציאות מאיימת, לחרדה, ואיך הן מתנהלות בתוכה. ישנה גם התהייה על הפרדוקס הקיים בשם העבודה שמצהיר שהדרום הוא ''המקום הכי טוב לגדל ילדים''.

רועי קופר, חלום עזה, 2014 ,צילום צבע, גודל משתנה. משלוש כנפות ובמרחק הקילומטרים האפשריים הניח קופר את חצובתו סביב העיר עזה במספר נקודות שונות, על נקודת המבט הרביעית ממערב לה נאלץ לוותר. בסדרת תצלומי הפנורמה התקבלו המרחבים הפתוחים של הנגב המערבי, אופק שקט ושמים כחולים וממרחק אי שם פס דק של מבני העיר. מבט חדש חושף ומעלים את עזה הנחה מעבר לשדה הראיה הקיימת בשטח ונעלמת על רקע השדות כעיר סמויה ואחרת. ''אנו רגילים לראות את עזה בתצלומי אוויר או בתמונות שצולמו בין בתים הרוסים, אך לא ממרחק זה. לא מהשדות שהם כל כך מיידיים לתושבי האזור. מבצע צוק איתן עצר את הפרוייקט והביא התבוננות מחודשת בין השטחים הפתוחים לבין האופק הפלסטיני. לאחר המבצע שב קופר וצילם פנורמות נוספות באותם השדות אך בפעם זו האופק מאובק, עשן מיתמר וקול הירייה נשמע מידי פעם. כמו כן התצלומים הפסטורליים אינם מעבירים את תחושת הסערה המתחוללת מעבר לשני צידי המתרס.

תמיר צדוק, ללא כותרת, 2018 ,הדפסת צבע, גודל משתנה. צילומי אלו של שטיח מעופף קשורים לזרי בלונים, עוסקים באופן ביקורתי ואירוני במצב הפוליטי-בטחוני בעוטף עזה בחודשי הקיץ 2018 , ומקבלת השראה מז’אנר של סרטים מצוירים. הפרחת בלונים לבנים וניסיונות כושלים להפריח שטיח באוויר מתכתבים עם עפיפוני התבערה העזתיים ומציגים אותם כאקט תמים וילדי, פנטסטי ופואטי, ויחד עם זאת חסר שחר.

נופי הדרום, שטוחים ,פתוחים וחוליים מהווים ניגוד למציאות הצבאית-ביטחונית באזור .זרי הבלונים הלבנים המופרחים לשמי העוטף, כעננים צמריריים על רקע השמיים הכחולים, מטעים אותנו בחפותם מכל רוע, עד שהם נוחתים בשדה שיבולים או שטחים פתוחים למרעה וחורשות איקליפטוסים ומשחררים חומר נפץ שמבעיר את השדות. הקלות הבלתי נסבלת, תרתי משמע, של האמצעי הפשוט הזה והיכולת שלו להסב נזק כה רב.

דימוי השטיח המעופף מוכר לנו מסרטים מצוירים, כמו אלדין ומנורת הקסמים, מזמין להרפתקה חלומית פנטסטית, מתנגש במציאות המאיימת של עוטף עזה, ומביא נקודת מבט אחרת על חוסר התוחלת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני .איך ניתן להכיל את היופי הפיוטי הזה בתוך המציאות שלנו, ומה פה "אמיתי" ומציאותי ומה מדומיין ?איך השטיח מצליח להתרומם? צדוק מותח את הפער בין האקטואלי לפואטי ומייצר דימוי יפהפה.

ספיר אפריים, כלנית פצועה, 2019 ,וידיאו, 4:51 דקות. ספיר אפרים חוקרת בעבודותיה את הקו הדק שבין החיים למוות. נדמה כי היא מחפשת את החיבור והניגוד שביניהם. בשדה הכלניות הרחב שבנגב המערבי, ישנה כלנית שעליי הכותרת הנפולים והקרועים שלה מתועדים בעודם מתנופפים ברוח. תיעוד זה מקבל משמעות חדשה אודות החיבור בין התרחשויות המיקום הגיאוגרפי בו צולם, עליי הכותרת שנפתחים ונסגרים ברוח כמו וגינה פצועה, והביטוי הצהל"י "פרח", כלומר – פצוע. חיבורם של נושאי המיקום גיאוגרפי, הגוף נשי והרואיות גברית של מלחמה למען המולדת מעסיק רבות את אפרים, שמתבוננת וחוקרת את עולם הדימויים והדרישות החברתיות והפוליטיות במושגים אלו.

הדר סייפן, E-A Blocks ,2017 ,תצלום מעובד, 50X45 ס"מ. עבודותיה של הדר סייפן מבקשות להגיב לסביבות חיים אזרחיות שנוכחת בהן אדריכלות ייעודית למיגון ולביצורים. בעבודתה הנוכחית, בחרה האמנית להתמקד בפתחי האוורור של מיגוניות שונות המפוזרות ברחבי הערים שדרות ונתיבות – ערים מרכזיות בדרום הארץ.

פרויקט הביצור של הקהילה הדרומית שינה את פני הערים ברצועת עזה. הצבת 'מרחבים מאובטחים' בחזית -שכונות שהוזנחו במשך שנים וכעת שופצו. טיח חדש כיסה את עיירות הפיתוח ואבני שישי שהסתירו את אבני קירות הבטיח הישנות. במבנים אלו בולטים פתחי האוורור כמו כתמי יופי בגוף בלוק מוארך. כחלק מהעיצוב העכשווי הם נקלטים בטיח, לפעמים מתבלטים כאמירה ולעיתים נשכחים, כמו רק מפרט טכני שיש להוסיף. כך או כך 'מרחב מאובטח למגורים' או פתחי אוורור משנים את המרחב האדריכלי בדרום.

בצילומים אלו בודדו פתחי האוורור שעל קירות המיגוניות בערים אלו, כחלק מפעולת סקר של האמנית. באמצעות צילום מעוצב הדומה לקטלוג, עיבוד הפוטושופ מייצר רמות חשיפה שונות לכל תמונה. זהו מבחן צילומי, כחלק מתרשים צבעוני בקטלוג.

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: